סיכום של:
Tyni, K., Wurm, M., Nordström, T., & Bratt, A.S., (2024). A systematic review and qualitative research synthesis of the lived experiences and coping of transgender and gender diverse youth 18 years or younger. International Journal of Transgender Health, 25:3, 352-388, DOI: 10.1080/26895269.2023.2295379
תקציר:
כיום יותר ילדים.ות ובני.ות נוער יכולים לחיות במגדר שהם מזדהים.ות איתו, בתמיכת הוריהם וסביבתם החברתית. נתייחס בשם הכולל "טרנסג'נדרים ומגווני מגדר" לכל מי שחשים אי הלימה בין המגדר שנקבע עבורם בלידתם למגדר שעל פי חווייתם נכון עבורם.
בקרב צעירים.ות אלה, זוהו רמות גבוהות יותר של דיכאון, חרדה, פגיעה עצמית ואובדנות מאשר בני.ות גילם הסיסג'נדרים. תופעות אלה מיוחסות ללחץ מיעוטים, כלומר לתגובה הפוגענית של החברה ביחס לשונות מגדרית. כתוצאה מכך, ישנם טרנסג'נדרים החשים דיספוריה מגדרית, כלומר מצוקה כתוצאה מחוסר ההלימה בין הגוף למגדר, ומן הסטיגמות הנלוות לכך.
מחקרים קודמים הראו כי תמיכה הורית מגיל צעיר ויחס מאשש מגדר מסייע להפחית את הקשיים הנפשיים שתוארו לעיל, עד לרמה שוות ערך לרמות הממוצעות בקרב בני גילם. בנוסף, נמצא כי טרנסג'נדרים בינאריים (המזדהים כ-בן או בת) חשים הזדהות גבוהה עם קבוצת המגדר שלהם, וההתפתחות המגדרית שלהם.ן אינה שונה מאשר בני גילם.ן הסיסג'נדרים. מחקרים קודמים התבססו בעיקר על מחקר כמותני או משולב (כמותני עם מרכיב איכותני) ונדרש מחקר נוסף כדי לברר כיצד בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר חווים ומפרשים את ההתמודדויות היומיומיות שלהם, מהם האתגרים איתם הם.ן מתמודדים ומהם הכלים שמסייעים להם בהתמודדויות אלה.
מחקר זה מבקש לגשר על הפער המחקרי הקיים, בעזרת סקירת מחקרים איכותניים וסינתזה של החוויות וההתמודדויות העולות מתוכם. שאלות המחקר הן: 1. מהי חוויית חייהם של בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר מתחת לגיל 18? 2. מהם מנגנוני ההתמודדות שלהם?
מתודולוגיה:
המחקר ביצע סינתזה של 17 מחקרים איכותניים, שפורסמו בכתבי עת שפיטים בין השנים 2000 - 2023 בהתבסס על גישה לראיונות המקוריים שנאספו במסגרתם. התמות נותחו על ידי שניים מהכותבים תוך השוואה ודיון רפלקסיבי, ואושררו על ידי שני כותבים נוספים, על מנת לתקף את אמינות הניתוח.
מסגרת תיאורטית:
לחץ מיעוטים, היעדר הכרה ועבודה רגשית - המושג "לחץ מיעוטים" מתייחס להשלכות השליליות של דעות קדומות, אפליה ואלימות שמופנות כנגד קבוצות מיעוט, ובכללן א.נשים על הקשת הטרנסית. חוקרים הראו כי נוסף על לחץ מיעוטים, א.נשים טרנסג'נדרים מתמודדים עם היבטים ייחודיים של מיקרו-אגרסיות, כגון מבטים חודרניים ושאלות אישיות לא ראויות. בנוסף, טרנסג'נדרים מתמודדים גם עם חוסר הכרה בזהות המגדר שלהם.ן. המושג "עבודה רגשית" שטבעה ארלי הוכשילד מסייע להבין את העומס הרגשי הנוסף שטרנסג'נדרים מתמודדים.ות אתו בחיי היומיום, כאשר הם מנסים להסתיר את זהותם.ן המגדרית או להתמודד עם מיקרו-אגרסיות המופנות אליהם.ן בגינה. המחקר מראה כיצד סביבה תומכת יכולה לאפשר מנוחה מהתמודדויות אלה וכך לחזק את הרווחה והשלומות הנפשית.
מנגנוני התמודדות - מנגנוני התמודדות נחלקים ל-"התמודדות מוכוונת משימה" שמתייחסת למנגנוני התמודדות נלמדים שמאפשרים להתמודד עם גורמי לחץ חיצוניים ספציפיים, ו"התמודדות מוכוונת רגש" שמסייעת לווסת את ההצפה הרגשית כתוצאה מאירוע מלחיץ, למשל בעזרת הימנעות ושמירת מרחק. התמודדות מוכוונת משימה מופעלת בעיקר כאשר מקור הלחץ נתפס כניתן לשליטה, והתמודדות מוכוונת רגש מופעלת בתגובה לגורמי לחץ מתמשכים. מחקרים עדכניים הוסיפו מנגנון התמודדות נוסף: התמודדות מטרימה (פרואקטיבית). במנגנון זה גורם הלחץ נצפה מראש כך שניתן למנוע אותו. מכיוון שחיי היומיום של בני.ות נוער טרנסג'נדרים עתירים בהתמודדויות עם לחץ מיעוטים ועבודה רגשית, נדרש מחקר שיתמקד בחווויות היומיומיות שלהם והבנת המציאות החברתית שלהם.ן דרך עיניהם, באופן שיעשיר את הידע הקיים בקרב מטפלים ואנשים הנמצאים בקרבת בני.ות נוער טרנסג'נדרים.
תוצאות:
התמות שזוהו במחקר נחלקות ל-3 נושאים, מן האישי, בעזרת התמה הראשית "לנוע בתוך זהות המגדר", דרך תמה שעוסקת במערכות יחסים, ולבסוף תמה שמראה את התנועה של בני.ות נוער טרנסג'נדרים בחברה בכללותה, הן ברמה התרבותית והן מבחינת מגבלות מוסדיות.
1. לנוע בתוך זהות המגדר - התנועה בזהות המגדר היא התנועה שבני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר חווים דרך תהליך ההתפתחות האישי והסובייקטיבי של זהותם המגדרית. תמה זו מעלה סוגיות של הקניית משמעות לזהות ושל פרקטיקות של נראות והסתרה.
הקניית משמעות: בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר חווים תהליכי התפתחות זהות מגדרית מגוונים. חלקם חוו אי הלימה מבלבלת בין גופם לבין תחושת המגדר שלהם כבר בגלאים צעירים מאד, ואחרים התחילו להבחין בתחושת אי הלימה בגילאים מבוגרים יותר. תהליך הגילוי העצמי כלל חיפוש מידע ותהיה עצמית, והוא מתמשך בין מספר שבועות לשנים ארוכות טרם שלב השיתוף של אחרים בזהות המגדרית שלהם. מסע הגילוי העצמי אינו בהכרח סופי, וייתכנו הרבה מעברים חברתיים מתמשכים בין זהויות מגדר שונות.
היחס לנראות: ההחלטה מתי והאם "לצאת מהארון" בפני הורים והסביבה החברתית לוותה בתחושות של פחד, דאגה, בושה ודריכות. התלות של בני.ות נוער בהוריהם, מבחינה רגשית, כלכלית וחוקית גרמה להרבה להתפשר על צרכיהם כדי לא לסכן מערכות יחסים אלה. גם בבית הספר, בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר נזקקו לרמזים חברתיים כדי לדעת האם זו סביבה "בטוחה" עבורם ולהבין כיצד להזדהות ובפני מי. בשל קיים אלה חלקם בחרו באמצעי של יציאה מהארון בסביבה וירטואלית לפני הזדהות בפני סביבתם המידית. מצד שני, חלק מהילדים הפגינו זהות מגדרית לא נורמטיבית מגילאים צעירים וזכו לתמיכה משפחתית בכך, באופן שאפשר להם מעבר מגדרי חברתי בגילאים צעירים.
2. לנוע במערכות יחסים - התמה השניה עוסקת בחשיבות של מערכות יחסים קרובות בחייהם של בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר, אשר יכולות להוות מרחב של קבלה ושייכות ומצד שני סביבה לא בטוחה ומאיימת.
הכמיהה להשתייך: רבים דיווחו כי תגובות מאששות לזהות המגדרית שלהם, שימוש בשם הנבחר ופניה מגדרית נכונה סייעו להם.ן להרגיש הקלה, שמחה וקרבה לאחרים.ות. תגובות מאששות מגדר נתפסו כהכרה מלאה באנושיות ובזכות להגדרה עצמית. בני.ות הנוער דיווחו על החשיבות של השתתפות במסגרות חברתיות של בני.ות גילם, כאשר המגדר שלהם אינו מהווה מכשול או סיבה לאחרוּת. עבור בני.ות נוער שלא "יצאו מהארון" בסביבה החברתית הממשית שלהם, מרחבים וירטואליים אפשרו להפחית את תחושות הבידוד, וליצר תחושה של קבוצת השתייכות.
פעולות תומכות: בעוד קבלת הזהות המגדרית היתה בסיס הכרחי לתחושת תמיכה מצד הוריהם, נדרשו פעולות נוספות במעגלים רחבים יותר להגברת תחושת התמיכה והמוגנות. בני.ות הנוער הזכירו בהקשר זה פעולות תמיכה משמעותיות כגון עדכון הצוות החינוכי באשר לזהות המגדר של הילד.ה, קניית בגדים יחד, או עמידה לצדם כאשר התייחסו אליהם בצורה לא הולמת. חלק מן המשתתפים.ות במחקרים דיברו על חוויות של תמיכה הורית מעורבת, כלומר קיימת לעתים, או מתפתחת באופן הדרגתי. מעבר לרשת התמיכה של הורים וחברים, גם פעולות תומכות מצד מורים ותלמידים.ות נתפסו כמשמעותיות. המחקרים מראים גם כי תמיכה של המבוגרים, ובפרט מורים ספציפיים, נתפסה כמשמעותית יותר מאשר תמיכת בני.ות גילם. תמיכה זו יכלה לכלול הכנסת תכנים מגדריים לתוכנית הלימודים והגנה מפני בריונות. מרחב תומך נוסף היה מערכת הבריאות, ובפרט מרפאות מגדר שהיוו מרחב בטוח ומאשש.
היעדר ביטחון: בני.ות נוער שהרגישו בטוחים בסביבתם יכלו לשתף אחרים.ות לגבי זהותם המגדרית, אך רבים עדיין הביעו חשש לגבי נוכחות במרחב הציבורי. מרחבי בית הספר, ובמיוחד שירותים ומלתחות, הוזכרו כאזורים לא בטוחים. חיסיון המידע האישי שלהם היווה מרכיב מרכזי בתחושת הביטחון והיעדר ביטחון, ובפרט נגרם להם חוסר ביטחון חמור במקרים בהם מידע נחשף וגרם להוצאה כפויה מהארון. כל בני.ות הנוער במחקרים השונים סיפרו על התמודדויות במרחבים ציבורים, אשר יכולות לנוע בין דחיה וחוסר הכרה בזהות לבין אלימות בוטה. התמודדויות אלה פוגעות ברווחה הנפשית ובשלומות של בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר. האלימות הזו זלגה גם למרחבים וירטואליים, כאשר רבים דיווחו על חוויות של אמירות טרנספוביות והטרדה ברשת.
התמודדות מבפנים החוצה: ההתמודדות המתמשכת עם מרחב חברתי אלים גוררת תחושות קשות בקרב בני.ות נוער טרנסג'נדרים, שיכולות לנוע בין תסכול ובלבול ועד הצפה של לחץ וחרדה. בתגובה, חלק דיווחו על ניסיונות להשתלב ולהסתיר את זהותם המגדרית, באופן שבשביל אחדים.ות גרם להתפרצויות רגשיות, ואצל אחרים.ות הוביל למחשבות אובדניות או ניסיונות אובדניים. לאורך זמן ובעזרת תמיכה, בני.ות נוער רכשו כלים להתמודדות, שכללו שליטה ברגשות, יכולות הבעה עצמית בכלים יצירתיים וסנגור עצמי. בנוסף, הם פתחו מגוון מנגנוני התמודדות משתנים, בהתאם לקונטקסט החברתי בו הם נמצאים ומידת התמיכה האפשרית להם.
3. לנוע בחברה - התמה השלישית עוסקת בהשלכות של נורמות סיסג'נדריות והיחס החברתי כלפי זהויות טרנסג'נדריות על רווחתם של בני.ות נוער טרנסג'נדרים. אלה באים לידי ביטוי בתחושות הכללה והדרה, כמו גם במאבקים שהם מעבר להישג ידם, למשל בנוגע לנגישות לשירותי בריאות.
הכללה והדרה: החברה הסיסג'נדרית מייצרת נורמות מוטמעות שמפלות בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר בשלל מנגנונים סמויים, כמו למשל מערכת חינוך בינארית מגדרית. היבטים אלה היו קשים במיוחד עבור א-בינארים, כאשר הרחבת התמיכה בתנועה בין זהויות מגדר עדיין אוכפת בחירה באחת משתי זהויות מוכרות (גבר/אישה). התרבות הבית ספרית גררה פעמים רבות חוויות של דחיה והתעלמות מזהות המגדר, ובתגובה מרואיינים רבים דיברו על הצורך בחינוך מגדרי בבתי הספר, והגברת ההכללה של להטב"קים באופן כללי. היבט חיובי ביחס לכך היה הכיסוי התקשורתי הגובר של זהויות טרנסג'נדריות אשר נתפס כחיובי ומאשר.
מחוץ להישג יד: חסמים רבים עומדים בפני בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר ומשפחותיהם. אחד המרכזיים הוא נגישות שירותי בריאות, כאשר זמני ההמתנה הארוכים מהווים גורם תסכול נוסף. לרוב, ההחלטה לפנות לסיוע רפואי מגיעה לאחר שיתוף ההורים ובתמיכתם. כך, בני.ות נוער שאינם זוכים לתמיכה משפחתית מתמודדים גם עם חסמים במערכת הבריאות, בדמות זמני המתנה ארוכים עוד יותר או חוסר יכולת לפנות לעזרה ללא אישורם. מכיוון שמערכת הבריאות יכולה לסייע להורים לקבל מידע ולתמוך בילדיהם, נוצר מעגל שוטה המשאיר דווקא את בני הנוער הנצרכים ביותר מחוץ למעגל הטיפול. חסמים נוספים בנגישות לטיפול רפואי הן העלויות, במקומות בהן טיפולים אלה אינם מכוסים על ידי ביטוח רפואי או מערכת רפואה ציבורית, ומרחק גאוגרפי ממרכזי הטיפול. גם שיח דתי ופוליטי כנגד מיעוטים מיניים השפיע על האקלים החברתי בסביבתם של בני.ות הנוער ועל תקנות הנוגעות לנגישות של טיפול רפואי מאשש מגדר. תופעות אלה מדאיגות מכיוון שבני.ות הנוער מדווחים כי הם פונים לטיפולים רפואיים אלה בעקבות מצוקה נפשית כגון דיכאונות וחרדה, ואף ניסיונות התאבדות. עבור רבים, הטיפול הרפואי נתפס כאמצעי המאפשר לחיות בזהות המגדר הרצויה, ולתקף את החוויות של הזהות האותנטית, וזאת גם לנוכח תופעות לוואי אפשריות.
דיון ומסקנות:
חוויות החיים של בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר כללו מגוון התמודדויות, החל מהאישי דרך סביבתם החברתית הקרובה וכלה במסגרות חברתיות רחבות, חלקן ממוסדות וחלקן תרבותיות. כנגד התמודדויות אלה, נצפו מנגנוני התמודדות דינמיים, תלויי הקשר ומגוונים. מנגנונים אלה התפתחו והשתכללו לאורך זמן, כחלק מתהליך ההתבגרות של בני.ות הנוער ובתלות במידת התמיכה והידע שהיו זמינים להם. המחקר מראה כי זהויות מגדר הן נזילות ודינמיות, וכי לעתים מתקיימים מספר מעברים מגדריים בין זהויות במהלך החיים – כאשר השקפה לא בינארית לא תתבונן על מעברים אלה כהיררכיים זה ביחס לזה, או כאל סימן לחרטה ושגיאה במעבר הקודם, אלה כאל אפשרות אותנטית לבחינה ומימוש עצמיים.
בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר חווים את השימוש בשמם הנבחר ובמגדר הנכון שלהם כסימן לאישוש וקבלה, והם כמהים להשתייכות, להכרה, לייצוג ולמרחבים בטוחים. ההתמודדויות שהם חווים והעבודה הרגשית היומיומית המתישה שעליהם לבצע הן חוויות חיים שיש להכיר בהן וללמוד אותן, זאת לצד האפשרות שלהם לחוות מרחבים מוגנים ו"שקט מיעוטים" ולא רק "לחץ מיעוטים". היבטים אלה הם תוספות חשובות לידע המחקרי אודות חייהם של בני.ות נוער טרנסג'נדרים ומגווני מגדר.
רוצה לשתף?